פסק דין
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת הרשמת (הגב' ברלינר לוי- מיכל) מיום 2/4/14 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-19685-11-1, במסגרתה התקבלה בקשת המבקש להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים. נקבעה הפקדת תשלום ראשוני בסך של 1,500 ₪ כתנאי לפתיחת תיק האיחוד. כן נקבע צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 ₪ בתיק האיחוד אשר יפתח למבקש.
ביום 1.4.14 הגיש המבקש, החייב בתיק ההוצאה לפועל הנדון, בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים והציע לשלם תשלום חודשי בסך של 150 ₪.
בהחלטתה מיום 2.4.14, ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, קבעה רשמת ההוצאה לפועל את הדברים הבאים: כנגד המבקש תלויים ועומדים 3 תיקי הוצאה לפועל כאשר סכום החוב הכולל בהם הנו בסך של כ- 43,213 ₪. המבקש יליד 1986, רווק ללא ילדים, הוא אינו עובד ומצהיר כי אין לו כל הכנסה. הוצאות משק ביתו המוצהרות של המבקש בסך של 3,620 ₪ לחודש וכוללות: שכר דירה- 1700 ₪, חשמל מים ארנונה וגז- 900 ₪, ועד בית- 20 ₪, כלכלה 1,000 ₪. אין בבעלות המבקש רכב פרטי או דירת מגורים. למבקש שני חשבונות בנק לא פעילים. בפרק המסקנות ציינה הרשמת הנכבדה את הדברים הבאים: לא הוכחה מניעה בשלה המבקש אינו משתלב במעגל העבודה ואינו ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. למבקש הוצאות בסך של 3,000 ₪ ללא כל הכנסה מוצהרת. טענת המבקש כי הוא נתמך כלכלית על ידי חבריו ובני משפחתו המממנים הוצאותיו אינה מתקבלת על הדעת. חשבון החשמל המצורף לבקשה רשום ע"ש שטרנברג משה. מתדפיסי התנועות בחשבון המתנהל בבנק הפועלים עולה כי בתאריך 20.2.14 בוצע חיוב בסך של כ 9,500 ₪ בגין החזר הלוואה. עוד מציינת הרשמת הנכבדה כי צו תשלומים נקבע בהתבסס על פוטנציאל ההשתכרות ולא ההשתכרות בפועל. הובהר למבקש כי עם פתיחת תיק איחוד, תשלום חובות לנושים שלא באמצעות תיק האיחוד מהווה העדפת נושים אסורה. עוד ציינה הרשמת הנכבדה בהחלטה כי מיום מסירת האזהרה לחייב עד להגשת הבקשה לא שילם המבקש כמעט דבר על חשבון החוב, עובדה שניתן לה ביטוי בעת קביעת התשלום הראשוני המבטא, תשלום ולו חלקי ביותר ע"ח פיגורים שנצברו בתיק. הרשמת הנכבדה ציינה כי לאור נתוניו של המבקש היא סבורה כי עליו לצמצם עד למינימום את הוצאותיו ולעשות על מנת להגדיל הכנסותיו.
בבקשה אשר בפני, טוען המבקש כי זו בקשתו הראשונה לאיחוד תיקיוו ולהכרזתו כחייב מוגבל באמצעים. המבקש טוען כי הוא גר בשכירות וחייב סך של כ- 45,000 ₪ בחמישה תיקי הוצאה לפועל הפתוחים כנגדו. בעבר, לטענת המבקש, עבד כסדרן בטחוני שכיר במעבר הגבול לירדן בשכר סך חודשי של כ- 5000 ₪. מאחר ומתוך משכורתו עוקלו לו סך של 3,000 ₪ מדי חודש הוא נאלץ ליטול מהבנק הלוואות לצרכי מחיה וכלכלה. בסופו של דבר, טוען המבקש כי פוטר מעבודתו מה שהחמיר את מצבו הכלכלי. לטענתו אמו גרשה אותו מביתה והוא עבר לגור בשכירות ללא כל מקור הכנסה. לטענתו הוא אינו מצליח להשתלב בכל עבודה, בשל העיקולים בתיק ההוצאה לפועל. עוד טוען המבקש כי הוא מוכר לשירותי הרווחה בסניף בית שאן אולם הוא מתבייש להיות מטופל שם ואף סירב לפתוח לעצמו תיק. לטענתו הוא מצליח בקושי רב לעמוד בתשלומי השכירות החודשים תוך שהוא נעזר בקרובי משפחתו ומכריו. לטענתו, הוא מעולם לא התחמק מתשלום חובותיו והוא מבקש להתחשב במצבו בכלכלי הקשה. המבקש טוען כי הוא מנסה להשתקם ולחזור לשגרת חיים רגילה אך החלטת הרשמת הנכבדה אינה סבירה לאור מצבו הכלכלי. התשלומים שהושתו עליו הם מעבר ליכולתו הכלכלית ומאחר והחלטת הרשמת ניתנה על סמך הבקשה בכתב בלבד וללא שנערכה לו חקירת יכולת, היה מקום לזמנו לחקירה בפניה.
דיון:
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבה.
תחילה לעניין מועד הגשת בקשת רשות הערעור.
תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו.
בענייננו, המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, החלטה מיום 2.4.14, חלף ועבר זה מכבר.
העובדה כי למבקש ניתן ייצוג על ידי הסיוע המשפטי, אינה מהווה לכשעצמה הצדקה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור. לכל הפחות היה על המבקש אם בעצמו ואם באמצעות ב"כ, לפנות אל בית המשפט בבקשה מתאימה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור במועד המתאים לכך ולא כעת. זאת ועוד, עיון במסמכי הבקשה מעלה כי הייצוג על יד הסיוע המשפטי אושר לתובע לכל המאוחר ביום 1.6.14 (לעניין זה ראה "הודעה לבית המשפט על פטור מאגרה"). בנסיבות אלו לא ברור מדוע הוגשה בקשת רשות הערעור רק כיום, בחלוף יותר משבועיים ממועד מתן האישור.
אשר על כן, מן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.
אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה.
באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.
ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)
רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423
וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).
מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי ההחלטה סבירה ואין כל מקום להתערב בה.
בבקשה אשר בפני אין כל חידוש מהותי אשר לא היה בפני הרשמת עובר למתן החלטתה בעניינו של המבקש. המבקש במסגרת בקשתו בפני ועל שהדברים צוינו במפורש בהחלטת הרשמת, אינו מפרט על ידי מי מבני משפחתו ומכריו הוא נתמך כלכלית ובאיזה סכום תמיכה מדובר. טענה זו אכן אינה מתקבלת על הדעת. בלא האסמכתאות המתאימות קשה לקבל כי אי מי יגייס מדי חודש בחודשו סך של למעלה מ 3000 ₪ לכיסוי הוצאותיו מידי קרובי משפחה וחברים, נדיבים ככל שיהיו. זאת ועוד, לא הוכחה מניעה מצד המבקש בשלה הוא אינו משתלב בשוק העבודה ולאור גילו של המבקש והעובדה כי לא הוצגה בפני כל אסמכתא אשר תעיד על מניעה רפואית או אחרת מצידו של המבקש, עליו לעשות הכל על מנת למצות את פוטנציאל השתכרותו. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לקביעת הרשמת בהחלטה כי צו תשלומים נקבע בהתבסס על פוטנציאל ההשכרות ולא ההשתכרות בפועל. אציין כי אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה הוא אינו מצליח להשתלב בשוק העבודה בשל העיקולים הרובצים עליו והיה עדיף לו טענה זו לא הייתה נטענת כלל שכן ההגיון הפשוט אומר כי ככל שמצבו בכלכלי של המבקש קשה לנוכח אותם עיקולים, עליו לעשות הכל על מנת להגדיל הכנסותיו. אציין כי המבקש, על אף שהדבר צוין בהחלטה, אינו מבהיר מדוע חשבון החשמל שצרף לעיונה של הרשמת אינו על שמו.
כן יש לתת משקל להתנהלות המבקש במסגרת ההליכים המתנהלים כנגדו. מיום מסירת האזהרה למבקש עד להגשת הבקשה לא שילם המבקש כמעט דבר על חשבון החוב עובדה שיש לתת לה ביטוי בעת קביעת התשלום הראשוני. זאת ועוד, בהתנהלותו זו של המבקש יש בכדי להעיד על רצינות כוונותיו לפרוע חובותיו אף בעתיד. ממילא אני סבורה כי לאור גובה החובות בתיק ההוצאה לפועל והתנהלות המבקש, הן התשלום הראשוני והן צו התשלומים החודשי שנקבעו לו, סבירים.